החלטה בתיק בש"פ 5712/12

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופט מ' יועד הכהן), בתיק מ"ת 373-06-12, מיום 15.7.2012, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

בכתב אישום, שהוגש נגד העורר ביום 1.6.2012, לבית המשפט המחוזי בירושלים, נטען, כי ביום 27.5.2012 בסמוך לשעה 16:30, נהג העורר ברכב פרטי מסוג מאזדה (להלן: הרכב) בניגוד לכיוון התנועה. השוטרים מורן גולה (להלן: גולה) וציון ששוני (להלן: ששוני), אשר היו במקום, הבחינו בעורר וסימנו לו לעצור את רכבו, אך זה המשיך בנסיעתו לכיוון שער יפו.

           שוטר סיור, ויליאם גאנם, אשר עמד סמוך לשער יפו (להלן: ויליאם) ניגש לרכב וביקש מהעורר לעצור, אולם העורר השיב לשוטר "בסדר, שנייה" והמשיך בנסיעה איטית. כששב ויליאם והורה לעורר לעצור את רכבו, האיץ העורר את רכבו ונסע במהירות מהמקום לכיוון שער יפו, כאשר השוטרים גילה וששוני אחריו. העורר, אשר הבחין בשוטרים, המשיך בנסיעתו כשהוא חוצה רמזורים אדומים ונוסע ברחובות חד סטריים בניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא גורם לכלי רכב והולכי רגל לסטות מתנועתם, על מנת שלא להיפגע מרכבו. כשפנה העורר שמאלה בכיכר פאריז לכוון רחוב רמב"ן, העמידו השוטרים גילה וששוני את רכבם, לצדו של רכב העורר, ושבו והורו לו לעצור את רכבו. העורר לא שעה לבקשתם והמשיך בנסיעתו.

           בהגיע העורר לרחוב הטורים, שם הוצבו מחסומי משטרה המגבילים כניסת כלי רכב לרחוב בשבת ובחג, עצר העורר את רכבו. לאחר זאת, עצרו השוטרים גילה וששוני את רכבם ורצו לכיוונו של העורר. כשהבחין העורר בשוטרים, הוא החל בנסיעה מהירה ומסוכנת, כשהוא עולה על המדרכה להולכי רגל, פוגע במחסומי המשטרה וממשיך בנסיעתו ברחוב, לכוון השכונה החרדית, כשהוא גורם להולכי רגל רבים, שהיו אותה עת במקום, לסגת לצידי הכביש.       השוטרים גילה וששוני המשיכו בנסיעה ברכבם בעקבות רכבו של העורר, עד אשר איבדו קשר עין עם הרכב, סמוך למחנה שנלר. בכתב האישום נטען, כי את האמור לעיל עשה העורר ביודעו כי רישיון הנהיגה שלו נפסל לצמיתות.

           בגין מעשים אלו, מייחסת המאשימה לעורר ביצוען של עבירות אלה:

א.        סיכון חיי אדם, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין);

ב.        הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין;

ג.        נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה);

ד.        נהיגה באין כניסה - אי ציות לתמרור ב2, לפי תקנה 22א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה);

ה.        רכב הנכנס לצומת, לפי תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה;

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

           בבקשה נטען כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. עוד נטען, כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חשש סביר ששחרורו יסכן את שלום הציבור ובטחונו, ולפיכך, קמה עילת מעצר נגדו, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עוד טענה המשיבה, כי לעורר עבר פלילי, וכי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כשהוא יודע שרישיון הנהיגה שלו נפסל לצמיתות. לאור האמור, נטען, כי חומרת העבירות ונסיבותיהן, מצביעות על כך שלא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר, ועל כן, יש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הליכים קודמים והחלטת בית משפט קמא

5.        ביום 6.6.2012, הוגשה לבית המשפט המחוזי חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של העורר (להלן: חוות הדעת הפסיכיאטרית הראשונה), ממנה עלה, כי העורר מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים, רובם בכפייה, ואובחן כסובל מהפרעות שונות, ובין היתר, הוא אובחן "כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית עם מצבים פסיכוטיים והפרעת אישיות אנטי סוציאלית". יחד עם זאת, נקבע, כי בהסתכלות הנוכחית אין החמרה פסיכוטית במצבו של העורר וכי הוא מבין את משמעות העבירות המיוחסות לו, אחראי למעשיו, וכי במצבו הנוכחי הוא כשיר לעמוד לדין. הומלץ על המשך מעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי.

6.        ביום 18.6.2012, התקבל תסקיר מעצר של שירות המבחן בעניינו של העורר (להלן: תסקיר המעצר), בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. מהתסקיר עלה, כי מדובר באדם כבן 32, נשוי ואב לילדה, והוא מצפה בקרוב לילד נוסף. העורר התקשה, לאורך השנים, לנהל אורח חיים יציב, נפשית ותעסוקתית, וכי פעמים רבות נכפו עליו טיפולים ואשפוזים פסיכיאטריים, לאחר שהוא התקשה לשתף פעולה ולא התמיד בנטילת כדורים פסיכיאטריים. שירות המבחן התרשם, לאור זאת, כי רמת הסיכון של העורר הינה גבוהה. בהתייחס לחלופת המעצר שהוצעה, היינו: מעצר בית בפיקוח עיקרי של אשתו של העורר הרי שבתנאים הנוכחיים, הסיכון הקיים מהעורר עלול אך לגבור, ולפיכך, לא המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר זו. עם זאת, צויין בתסקיר, כי במידה שתוצע חלופה אחרת, בשילוב הפנייתו של העורר לפסיכיאטר המחוזי, אשר יבחן את האפשרות להוציא צו טיפול מרפאתי כפוי, ניתן יהא לשקול חלופה זו.

7.        ביום 26.6.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר (להלן: תסקיר המעצר המשלים), לצורך בחינת חלופת מעצר נוספת, בפיקוח הוריו של העורר. שירות המבחן התרשם, כי הוריו של העורר יוכלו להוות גורם סמכותי עבורו; כי הם מבינים את מורכבות מצבו הנפשי; ובמידה והעורר יפר את תנאי מעצרו, הם ידווחו על כך למשטרה. שירות המבחן חזר והמליץ כי במידה שיוחלט על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, יותנה הדבר באישור הפסיכיאטר המחוזי אשר יבחן את האפשרות להוצאת צו טיפול מרפאתי כפוי לעורר, במסגרתו יגיע העורר למרפאה, לשם מעקב ואבחון מצבו הנפשי, במהלך שהותו במעצר הבית בו יהיה נתון.

8.        ביום 28.6.2012, קבע בית המשפט המחוזי כי, על-פי המלצת שירות המבחן, ניתן יהא לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו, וזאת, בתנאי שהפסיכיאטר המחוזי יוציא צו מרפאתי לטיפול כפוי בעורר, אשר הביע את הסכמתו לכך. לפיכך, התבקש הפסיכיאטר המחוזי להודיע לבית המשפט, אם ניתן להוציא צו לטיפול מרפאתי כפוי בעורר, בשים לב להסכמתו למתן צו מעין זה.